בטוח לאומי-סניף ירושלים נ' הדר חב` לביטוח בע"מ ואח'

פסק – דין

עובדות המקרה:

ביום 17.1.1999 נפגע מר אסדי מוחמד (להלן: "הנפגע") בתאונת דרכים עת נסע ברכב שהיה מבוטח על ידי הנתבעות (להלן: "המבטחות"). כתוצאה מן התאונה התובע (להלן: "המל"ל") משלם לנפגע וישלם לו גמלאות בהם דמי פגיעה, קצבת נכות מעבודה וקצבאות מיוחדות.

ביום 29.5.2003 שלח המל"ל למבטחות דרישה לפיצוי בגובה 50% מן הגמלאות שהוא שילם וישלם לנפגע בעקבות פגיעתו בתאונה בסכום של 864,575.96 ₪ (להלן: "הדרישה הראשונה"). ההנחה שעמדה בבסיס הדרישה הייתה כי הנפגע הוא "נוסע בהסעה מאורגנת", ועל כן שיעור הפיצוי הועמד על 50%.

ביום 6.8.2003 שילמו המבטחות למל"ל סך של 633,896 ₪.

ביום 8.1.2004 שלח המל"ל דרישה נוספת בה קוזז הסכום ששילמו המבטחות. הדרישה הועמדה על סך של 245,479 ₪.

ביום 24.2.2004 שלח המל"ל הודעת עדכון לדרישתו בה הוסיף לדרישתו את סכום הריבית ההסכמית, וסכום הפיצוי הועמד על סך של 259,981.96 ₪.

ביום 14.4.2004 שלחו המבטחות למל"ל המחאה שנייה בסך 259,982 ₪. בסך הכל פרעו המבטחות, נכון למועד זה, 893,878 ₪.

ביום 14.6.2004 שלח המל"ל דרישה חדשה בה העמיד את דרישתו לפיצוי על 80% מסכום הגמלאות שהוא שילם וישלם לנפגע. המל"ל נימק את השינוי בגובה התשלום הנדרש בכך שהנפגע היה "נוסע בתוך רכב" (להלן: "הדרישה המתוקנת"). סכום הדרישה הועמד על סך של 1,777,780 ₪.

ביום 20.3.2007, הוגיש המל"ל לבית המשפט תביעת שיבוב, בהליך של סדר דין מקוצר לפיה חתמו התובע (להלן: "המל"ל") עם הנתבעות (להלן: "המבטחות"), הסכם מכוחו חייבות המבטחות לפצות את המל"ל בגין הגמלאות ששולמו למר אסדי מוחמד (להלן: "מוחמד"). בהתאם לתוספת להסכם זה, כאשר עובד נפגע בהיותו "נוסע בהסעה מאורגנת" ממעונו לעבודה וחזרה, חייבות המבטחות לשפות את המל"ל בגובה 50% מן הסכום ששילם לנפגע. ואילו, אם הנפגע היה מעורב בתאונה "כנוסע בתוך הרכב", גובה השיבוב אותו ישלמו המבטחות למל"ל יעמוד על 80% מן הסכום ששילם המל"ל לנפגע.

ביום 25.6.07, הגישו המבטחות בקשת רשות להתגונן, שהתקבלה על ידי בית המשפט.

טענות התובע בסיכומיו:

לטענת המל"ל, בדיון שנערך ביום 13.3.2008 הסכימו המל"ל והמבטחות שלא מדובר בהסעה מאורגנת. הוסכם שהשאלה היחידה שנותרה במחלוקת בין הצדדים הינה השאלה האם ענייננו בתיקון טעות או בדרישה חדשה ומאוחרת של המל"ל. כן הוסכם כי סיכומי הצדדים יתייחסו לשאלה זו בלבד. המל"ל מציין כי בהסכמת הצדדים נקבע שאת סיכומיהם יבססו הצדדים על מסמכים והעולה מהם מבלי לקיים ישיבת הוכחות, ולכן לא הובאה פקידת המל"ל לעדות. לטענתו, ניסיון המבטחות בסיכומיהן להציג את הדברים בשלב מאוחר זה של ניהול התביעה כאילו רק בשל "שיקולים ראייתים" החליטו לוותר על הטענה לפיה ענייננו ב"הסעה מאורגנת", אינה טענה ראויה בנסיבות העניין.

לטענת המל"ל הדרישה ששלח למבטחות ביום 29.5.2003 בו הוא דרש פיצוי בגין 50% משיעור הפיצוי ששילם וישלם לנפגע, בטעות יסודה. הטעות נבעה מכך שפקידת המל"ל, אשר מלאה את טופס הדרישה, סברה שהנפגע נסע בהסעה מאורגנת, כהגדרתה בחוזה. המל"ל מסביר כי במקרה דנן, אין מדובר בטעות בכדאיות העסקה אלא בטעות טכנית בעובדות היסוד שעל בסיסן נשלחה הדרישה המקורית. התוצאה הישירה של טעות זו באה לידי ביטוי בסכום הדרישה, ומגלה את טעותו הועברה הדרישה המתוקנת למבטחות.

לעניין השאלה האם הדרישה הראשונה נפרעה במלואה – המל"ל מוסיף כי לטענת המבטחות לפיה עם תשלום הדרישה הראשונה מולאו רכיבי ה"הצעה" וה"קיבול", אין על מה שתסמוך. שכן, המבטחות לא פרעו, עד היום אף את הדרישה הראשונה במלואה. המל"ל מסביר שההמחאה השנייה על סך 259,982 ₪ ששלחו המבטחות התקבלה אצלו ביום 20.4.2004. התשלום נשלח חודשיים לאחר הדרישה ששלח המל"ל לקבלתו מיום 8.1.2004, ועל כן יש להוסיף לסכום הנדרש ריבית הסכמית גם בעבור 57 יום אלו. חישוב מחודש של הריבית, נכון ליום התשלום מעמיד את החוב, לפי הדרישה הראשונה, על סך של 296,451 ₪. ההמחאה השנייה ששלחו המבטחות בסכום 259,982 ₪ לא מכסה את מלוא הדרישה הראשונה, בתוספת הריבית ההסכמית נכון ליום הפירעון, וחסר סכום של 5469 ₪. כן מוסיף המל"ל שמעולם לא הומצא למבטחות שטר פטור. לעניין טענת המבטחות כי המל"ל מסרב להמציא שטר פטור, הרי שהמבטחות אינן מציגות אף מסמך ממנו עלה שהמל"ל מסרב להמציא שטר פטור, כאשר מסולקת דרישת השיבוב במלואה. המל"ל מוסיף שהפסיקה קובעת כי כאשר נפלה טעות בעת הנפקת דרישת התשלום מותר למל"ל לעמוד על תשלום הדרישה הנכונה. בעניין זה טוען המל"ל כי סוף ההתדיינות הינו בהמצאת כתב שחרור ופטור, וכל עוד לא הומצא לידם אישור, הרי שהמל"ל רשאי לעדכן את דרישתו בהתאם. המל"ל מציין שניסיונן של המבטחות להיתלות בטעות הטכנית של פקידת המל"ל לביסוס סירובן לפעול בהתאם לחוזה, עולה כדי חוסר תום לב בקיום החוזה, וזאת בניגוד להוראות סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי).

מעבר לאמור, מציין המל"ל כי המבטחות נהגו שלא בתום לב גם בכך שהן ידעו שהמל"ל טעה בדרישתו הראשונה. שכן, ישנו תיק נוסף שהתנהל בינן לבין המל"ל בעניין מר מוסא מוחמד, שהיה מעורב באותה תאונה ואשר נסיבותיו זהות, לגביו דרש המל"ל מהנתבעות תשלום של 80% מהסכום ודרישה זו קוימה על ידן במלואה.

לעניין הטענה בדבר הרבית ההסכמית והעונשית – בתי המשפט פסקו שהריבית ההסכמית אינה בשיקול דעת, וזאת על פי הסכמת הצדדים בסעיף 6 להסכם. לפיכך על כל סכום שבו יחויבו הנתבעות, מקום שאיחרו בתשלומו מעבר ל-45 יום, יחול החיוב בריבית ההסכמית ובריבית הפיגורים. מכיוון שהצדדים בחרו לא לסייג את ההוראה בהסכם אין יש להניח כי הצדדים שיוו לנגד עיניהם את המחלוקות שעלולות להתגלע ביניהם כשחתמו על ההסכם, ואין לבית המשפט מקום לסייגה. לטענת המל"ל, הדרך היחידה העומדת בפני המבטחות על מנת לעצור את מרוץ הריבית הינו בתשלום הסכום הסופי.

טענות המבטחות:

לטענת המבטחות, אין לטעון בסיכומים טענות על בסיס תשתית עובדתית שלא הוכחה ולא הובאו לגביה ראיות. אם, כפי שטוען המל"ל עסקינן בטעות של פקידת המל"ל מדוע לא הובאו לכך ראיות ולא הוגש תצהיר של הפקידה. בפרט כאשר הבאת הפקידה הינה ראייה בשליטתה של התובעת שניתן היה בנקל להביאה. בעניין זה מוסיפות המבטחות שהחלטתן לוותר על הטענה שמדובר בהסעה מאורגנת נבעה מכך שיש קושי לדון בתיק העוסק בתאונה שאירעה בשנת 1999 כאשר אנו מצויים בשנת 2010. וכן, היות שהמבטחות סבורות כי הצדק עמן גם בלא להידרש לשאלה זו, הוחלט לוותר על הטענה בדבר ההסעה המאורגנת.

המבטחות סוברת כי עסקינן בטעות בכדאיות העסקה של המל"ל, אולם כיוון שמדובר בטעות בכדאיות העסקה נכרת הסכם שלא ניתן לבטלו. לעניין האסמכתאות אותן מביא המל"ל, הרי שיש הבדל בין המקרים המתוארים בפסקי הדין בהם הייתה טעות חשבונית ואז נשלחת דרישה הכוללת גם את הסכומים שהושמטו. לבין המקרה דנן, לפיו דרישת התשלום המקורית שנשלחה הייתה נכונה ולאחר מכן, על בסיס אותן עובדות, משנה הפקידה את דעתה ומחליטה לשלוח דרישה נוספת.